Vayedaber

Horayoth

Daf 10a

משנה: אֵין חַייָבִין עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ וְאֵין מְבִיאִין אָשָׁם תָּלוּי עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ. אֲבָל חַייָבִין עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּנִּדָּה וּמְבִיאִין אָשָׁם תָּלוּי עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּנִּידָּה. וְאֵי זוֹ הִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁבַּנִּדָּה פְּרוֹשׁ מִן הַנִּדָּה. וּמִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה לֹא תָבוֹא אֶל הַנִּידָּה׃

Traduction

Le dit tribunal n’est pas coupable pour avoir enseigné erronément une inexactitude, soit à l’égard d’un précepte affirmatif, soit à l’égard d’une défense relative au Temple. Il ne sera pas assujetti à l’offre du sacrifice douteux de péché, ni pour un précepte affirmatif, ni pour une défense concernant le Temple; mais il sera coupable si son enseignement inexact concerne un précepte ou une défense au sujet des menstrues, et il est passible d’un sacrifice douteux de péché pur un précepte affirmatif, ou pour une défense à ce sujet. Le précepte affirmatif à ce sujet consiste p. ex. à se tenir éloigné d’une femme menstruée, et comme défense négative il y a p. ex. la loi disant de ne pas s’approcher d’une telle femme.

Pnei Moshe non traduit

עשה שבמקדש. כגון שנטמא במקדש שמצוה לו לצאת בקצרה ואם שהה אז יצא בארוכה חייב כרת וב''ד שהורו לו לצאת בארוכה אין מביאין פר בהוראה לפי שאין על שגגה זו חטאת קבועה אלא קרבן עולה ויורד:

ולא תעשה שבמקדש. שלא ליכנם למקדש בטומאה:

ואין מביאין אשם תלוי וכו'. שכל דבר שחייבין על שגגתו חטאת קבועה מביאין על לא הודע שלו אשם תלוי וטומאת מקדש הואיל ואין בשגגתו חטאת קבועה אין מביאין על לא הודע שלו אשם תלוי:

על עשה ועל לא תעשה שבנדה. עשה שבנדה כדמפרש ואזיל פרוש מן הנדה כגון שהיה משמש עם הטהורה ואמרו לו נטמאתי עתה בשעת תשמיש שמצוה עליו לפרוש אבל לא יפרוש מיד לפי שהיציאה הנאה היא לו כביאתו אלא נועץ צפרניו בקרקע וממתין עד שימות האבר ופורש בלא קושי וזהו עשה שבנדה ואם שגגו בית דין בהוראה זו והורו שיפרוש מיד חייבין פר העלם דבר לפי שהיחיד חייב על שגגתו חטאת קבועה:

הלכה: אֵין חַייָבִין אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁזְּדוֹנוֹ כָרֵת כול'. מִצְוֹ֣ת יְי. 9b הָיִיתִי אוֹמֵר. אַף אוֹכְלֵי שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים בְּמַשְׁמַע. נֶאֱמַר כָּאן מֵעֵינֵי וְנֶאֱמַר לְהַלָּן מֵעֵינֵי. מַה מֵעֵינֵי שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן דָּבָר שֶׁחַייָבִין עַל זְדוֹנוֹ כָרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת. אַף מֵעֵינֵי שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן דָּבָר שֶׁחַייָבִין עַל זְדוֹנוֹ כָרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת. אוֹ מַה מֵעֵינֵי שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִיתַת בֵּית דִּין. אַף מֵעֵינֵי שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִיתַת בֵּית דִּין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָה. מָקוֹם שֶׁנִּכְלְלוּ כָל הָעֲרָיוֹת לְהִיכָּרֵת. יָצָא אֵשֶׁת אִישׁ אֲבָל לְלַמֵּד עַל הַמַּמְזֵר. רִבִּי אוֹמֵר. עָלֶיהָ עָלֶיהָ. מַה עָלֶיהָ שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן דָּבָר שֶׁחַייָבִין עַל זְדוֹנוֹ כָרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת. אַף עָלֶיהָ שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן דָּבָר שֶׁחַייָבִין עַל זְדוֹנוֹ כָרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת. וְלָמָּה לֹא דָרַשׁ רִבִּי מֵעֵינֵי מֵעֵינֵי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. אִין יִדְרוֹשׁ רִבִּי מֵעֵינֵי מֵעֵינֵי. מַה מֵעֵינֵי שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִיתַת בֵּית דִּין. אַף מֵעֵינֵי שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִיתַת בֵּית דִּין. לְפוּם כֵּן לֹא דָרַשׁ רִבִּי מֵעֵינֵי מֵעֵינֵי. וְלֵית לֵיהּ סִפְרָא דְרִבִּי מִידְרוֹשׁ מֵעֵינֵי מֵעֵינֵי. דִּלֹא כֵן מְנָן לֵיהּ הַיָּחִיד וְהַנָּשִׂיא וְהַמָּשִׁיחַ. לֹא מֵעֵינֵי מֵעֵינֵי. דִּלֹא כֵן מְנָן לֵיהּ הוֹרָיַית בֵּית דִּין גָּדוֹל הוֹרָיַית בֵּית דִּין קָטָן לֹא מֵעֵינֵי מֵעֵינֵי. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. עַד שֶׁיּוֹרוּ לְבַטֵּל מִקְצָת וּלְקַייֵם מִקְצָת לֹא מֵעֵינֵי מֵעֵינֵי. דִּלֹא כֵן מְנָן לֵיהּ הוֹרָיַית בֵּית דִּין קָטָן לֹא מֵעֵינֵי מֵעֵינֵי. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. וְלֵית סוֹפֵיהּ דְּרִבִּי מִדְרוֹשׁ מֵעֵינֵי מֵעֵינֵי. מָה אַתְּ בָּעֵי מֵרִבִּי. רִבִּי כְדַעְתֵּיהּ. דְּרִבִּי אָמַר. מָשִׁיחַ בִּשִׁיגְּגַת הַמַּעֲשֶׂה הוּא. וְאֵין כְּתִיב זָדוֹן שְׁגָגָה לְיָחִיד אֶלָּא בְבֵית דִּין וּבִלְבַד. 10a אוֹתוֹ. מִיעֵט קָרבָּנוֹ לְמִצְוָה יְחִידִית שֶׁלֹּא יִכָּנֵס דָּמוֹ לִפְנִים. מָה כְרִבִּי. דְּרִבִּי אָמַר. מָשִׁיחַ בְּשִׁיגְגַת הַמַּעֲשֶׂה הוּא. וְאִין כְתבָּנִן בְּהֶעֱלֵם דָּבָר הוּא. אָמַר רַב הוּנָא. עַל דְּרַבָּנִן נִצְרְכָה. שֶׁלֹּא תֹאמַר. הוֹאִיל וְהוּא בְהִיכָּרֵת יִכָּנֵס דָּמוֹ לִפְנַיי לִפְנִים. לְפוּם כֵּן צָרִיךְ מֵימַר. אוֹתוֹ. מִיעֵט קָרבָּנוֹ לְמִצְוָה יְחִידִית שֶׁלֹּא יִכָּנֵס דָּמוֹ לִפְנִים.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

גמ' מצות ה'. ונעלם דבר מעיני הקהל ועשו אחת מכל מצות ה' הייתי אומר אף אוכלי שקצים ורמשים במשמע כלומר אפי' הורו באחת מן המצות שאין בהן כרת במשמע:

ונאמר להלן. בע''ז והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה:

או. אי דילפת לה מע''ז נימא מה מעיני שנאמר שם דבר שיש בו מיתת ב''ד היא דע''ז יש בה מיתת ב''ד בעדים ובהתראה אף מעיני שנאמר כאן עד שיורו בדבר שיש בו מיתת ב''ד אם עושה במזיד:

ה''ג כמו שהוא ביבמות פ' החולץ בסופו. אמר ר' יוסי בר' חנינה מקום שיצאת ע''ז ללמד על מחוייבין כריתות לא יצא עמה אלא כרת בלבד אבל מיתה ממקום אחר באת. כלומר דע''ז הכתובה שם בפרשה ולמדין ממנה לכל המצות שהן מחויבין כריתות דדוקא בהן מחוייבין קרבן בהוראה לא נמצא בפרשה זו אלא כרת בלבד דכתיב הכרת תכרת הנפש אבל מיתה בע''ז לא נרמזת שם בפרשה אלא במקום אחר היא כתובה והלכך על חייבי כריתות הוא דנלמד מע''ז שחייבין קרבן ולא על מחוייבי מיתות ב''ד דוקא. והא דכתוב בספרים כאן א''ר יוסי בר' חנינה וכו' יצאת אשת אב ללמד על הממזר בטעות הובא כאן דלא שייך הכא אלא התם ביבמות הוא דשייך ולעיל מהאי ברייתא כדגריס שם:

רבי אומר עליה עליה. הוא דילפינן בג''ש נאמר כאן ונודעה החטאת אשר חטאו עליה ונאמר להלן גבי אחות אשה לגלות ערותה עליה:

ולמה לא דרש רבי מעיני מעיני. חסר כאן ובדפוס אצל הבבלי הגי' יותר מתוקנת וגריס הכא. אמר ר' זעירא אם דרש רבי מעיני מעיני מה מעיני שנאמר להלן משיח בשגגת המעשה הוא אף מעיני שנאמר כאן בשגגת מעשה הוא לפום כן לא דריש רבי מעיני מעיני. כלומר היינו טעמא דרבי דלית ליה האי ג''ש מעיני מעיני דאי דרשינן להאי ג''ש א''כ כמו משיח בע''ז ס''ל לרבי לעיל דבשגגת מעשה לחודיה בלא העלם דבר בהורייה חייב הוא ה''נ הוה ילפינן גם בשאר מצות דמשיח בשגגת מעשה לחודיה הוא דמיחייב דאף על גב דבמשיח לא כתיב מעיני הכי הוה אמרינן דמה שגגת הוראה בע''ז מוצא ממנה המשיח דבשגגת מעשה הוא דחייב אף שגגת הוראה האמורה בשאר מצות מוצא ממנה המשיח לפום כן לא מצי לרבי לדרוש ג''ש מעיני מעיני:

אמר ר' יוסי אין ידרוש וכו'. ר' יוסי אמר דהיינו טעמא דלא דריש רבי הג''ש דמעיני משום דקשיא ליה אי מע''ז ילפינן ליגמר נמי דבהוראה בדבר שיש בו מיתת בית דין בעינן כקושיין לעיל ולית ליה לר' האי שינויא דר' יוסי בר' חנינא עלה דהא סוף סוף מיתת בית דין איתא בע''ז ואף דלא כתיבה בהאי פרשה:

ולית ליה סופיה דרבי מידרוש מעיני מעיני. ופריך הש''ס והא ע''כ דסוף סוף צריכא ליה לרבי למידרש האי ג''ש:

דלא כן מנן ליה היחיד והנשיא והמשיח. דאי לית ליה האי ג''ש א''כ מנין לו גבי הע''ז בקרבן היחיד וכן בנשיא וכן משיח שאין חייבין בקרבן אלא בדבר שזדונו כרת דהכי תנינן לה בברייתא מתוך שיצאת ע''ז לידון בעצמה יכול יהו חייבין אפי' על דבר שאין זדונו כרת כגון המגפף והמנשק דלית בהו כרת. נאמר כאן מעיני ונאמר להלן מעיני מה להלן דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת אף כאן דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת וכלומר דגבי העלם דבר דשאר מצות כבר נפקא לן בג''ש דעליה דדוקא בדבר שזדונו כרת וילפינן ע''ז מהתם בג''ש:

לא מעיני מעיני. הוא דילפינן לה וא''כ לרבי דיליף ג''ש דעליה ע''כ איצטריך ליה נמי ג''ש דמעיני ואמאי קאמרת דרבי לא דריש ליה כלל לג''ש דמעיני:

והכא גריס לה בדפוס אצל הבבלי להא דר' חנניא דלקמיה. א''ר חנניא דלא כן מנן ליה עד שיורו לבטל מקצת ולקיים מצות לא מעיני עיני דלא כן מנן ליה הוריית ב''ד גדול הוריית ב''ד קטן לא מעיני מעיני. כלומר דר' חנניא מקשה ג''כ על הא דקאמר דלית ליה לרבי כלל לג''ש דמעיני אם כן מנין לו בע''ז דעד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת דבשאר מצות הוא דכתיב ונעלם דבר ודרשינן דבר ולא כל הגוף ובע''ז ע''כ דמג''ש מעיני מעיני הוא דילפינן לה וכן מנין לו לרבי גבי ע''ז באיזה הוראת ב''ד הוא דמשתעי קרא אם בהוראת ב''ד גדול דוקא או אפי' בהוראת ב''ד קטן דהא דילפינן דהוראת ב''ד הגדול דוקא מואם כל עדת ישראל ישגו הכתוב בשאר המצות נפקא לן ואם לא יליף ג''ש דמעיני מנן ליה בע''ז ללמד להוראת בית דין גדול דוקא:

דלא כן מנן ליה הוריית ב''ד קטן לא מעיני מעיני. הכתוב כאן ט''ס הוא ויתור דברים הן וגירסת הדפוס אצל הבבלי הוא נכונה:

אמר ר' חנניא קומיה ר' מנא ולית סופיה דרבי למידרש מעיני מעיני. כלומר שחזר והקשה אותה הקושיא דהיאך מתרצינן לה אליבא דרבי הא ע''כ דבעי למיתי לג''ש דמעיני מעיני:

אמר ליה מה את בעי מרבי דרבי כדעתיה וכו'. כלומר ומה את מקשי אליבא דרבי בשאר הדינים דלא שמעינן מיניה בהדיא אפשר דבאמת פליג רבי ולא סבירא ליה הכי בע''ז ומיהו הא על כרחך שמעינן מיניה בהדיא דאמר לעיל משיח בע''ז בשגגת מעשה לחודיה הוא דמיחייב ולא בעי' העלם דבר בהוראה וא''כ שמעת מינה דעל כרחין לומר דרבי לית ליה ג''ש מעיני מעיני כדאמרן לעיל:

ואין כתיב זדון שגגה ליחיד אלא בב''ד בלבד. כצ''ל וכן הוא בדפוס שם. וטעמיה דרבי מסיק ואזיל כלומר דזדון שגגה קרי ליה להעלם דבר דעל ידי ששגו בהוראה עשה במתכוון החטא על פי הוראתן אלא ששגג בזה שמצוה לשמוע דברי חכמים כדאמרינן בפרק דלעיל וזהו זדון שגגה אע''פ שהוא זדון אצלו שיודע שאסור מ''מ שגגה היא שסובר מותר לעשות על פי הוראתן ואין כתוב זה אלא בב''ד בלבד כלומר בפרשה דאיירי בהוראת ב''ד והלכך לא יליף לה רבי לע''ז וסבר דלעולם בשגגת מעשה לחודיה חייבין עליה ואפילו משיח ולית ליה לדרשא דמעיני מעיני:

אותו מיעט קרבנו. ברייתא היא בת''כ בפרשת כהן משיח. ולקח הכהן המשיח מדם הפר והביא אותו אל אהל מועד ודריש אותו למעט קרבנו למצות יחידית שלא ינתן מדמו על מזבח הזהב. מצוה יחידית קרי לה לע''ז דיצאת מן הכלל וכתובה למצוה בפני עצמה לקרבנה בפ' שלח לך דאינו מביא מדמו אל אהל מועד אלא מדם הפר שמביא על שאר מצות ולא מדם השעירה מה שמביא על ע''ז. ומפרש לה השתא אליבא דמאן אתיא האי ברייתא:

מה כרבי. במה תפרש דהאי ברייתא וכמאן אם כרבי דוקא אתיא דאיהו ס''ל משיח בע''ז בשגגת מעשה לחוד הוא דמיחייב משום דלא דריש ליה ג''ש דמעיני מעיני והלכך נמי לא ס''ל למילף גבי קרבן ע''ז דמשיח לענין דמו להכנס לפנים מקרבנו בשאר מצות כי היכי דלא יליף לה לענין העלם דבר משאר מצות:

ואין כרבנן בהעלם דבר הוא. דאי תימא כרבנן הא אינהו סברי במשיח בע''ז נמי בהעלם דבר בעי כמו בשאר מצות דסבירא להו הג''ש דמעיני וא''כ ליליף נמי לענין הכנסת דמו לפנים כמו בשאר מצות:

א''ר הונא. דלא היא אלא על דרבנן נצרכה דהא לרבי דלית ליה ג''ש דמעיני לא איצטריך אותו למעט דמהיכי תיתי הוה ילפינן קרבן משיח בע''ז מקרבנו בשאר מצות וכי איצטרי' לרבנן הוא דאיצטריך:

שלא תאמר וכו'. כלומר לרבנן דמקשו בשאר דינים קרבן ע''ז שלו לקרבנו בשאר מצות הייתי אומר דהואיל וקרבן ע''ז על חטא כרת הוא בא יכנס דמו אפי' לפני לפנים לפום כן איצטריך אותו למעט שלא יכנס מדם קרבן ע''ז שלו לפנים מגזירת הכתוב ולא אתיא האי ברייתא אלא אליבא דרבנן:

הלכה: וְאֵין חַייָבִין עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ כול'. כָּהֲנָא אָמַר. אֵיפְשַׁר שֶׁלֹּא הָיָה בָהּ יְדִיעָה בַּתְּחִילָּה וִידִיעָה בַסּוֹף וְהֶעֱלֵם בֵּינְתַיִים. הָתִיב רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אֶבְדַּיְמִי קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. וִיהֵא כֵן בַּמּוֹרִים. אָמַר לֵיהּ. אֲנָן בָּעֵי נִכְנָסִין וְאַתְּ מַייְתֵי לָן מוֹרִים. מַאי כְדוֹן. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. מִצְווֹת מִצְווֹת. מַה מִצְווֹת שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן בִּקְבוּעָה אַף כָּאן בִּקְבוּעָה.

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

גמ' כהנא אמר איפשר וכו'. ובפרק ידיעות הטומאה הלכה ד' גרסינן אי אפשר ויש לפרש לדהכא דבלשון תמיה קאמר ועל דאין מביאין אשם תלוי על עשה ולא תעשה שבמקדש קאי דבעי לפרושי טעמא משום דחיוב טומאת מקדש וקדשיו אינו אלא בידיעה בתחלה וידיעה בסוף והעלם בינתיים ומכיון דבאשם תלוי שבא על הספק אי אפשר שיהא לו ידיעה בסוף לפיכך אין מביאין. והאי טעמא לא קאי דהא איכא למיפרך דאם אין לו ידיעה בסוף נהי דקרבן עולה ויורד לא מצי מייתי אשם תלוי מיהת לייתי ולקמן מסיק לטעמא:

ויהא כן במורים. אמאי ב''ד המורים וטעו בטומאת מקדש וקדשיו אין מתחייבין על הוראתן כמו בשאר עבירות:

אנן בעי נכנסין. אכתי לא ידעינן טעמא דמתני' בנכנסין עצמן בהא דאין מביאין אשם תלוי בטומאת מקדש וקדשיו דטעמא דכהנא ליתא וכדפרישית ואת מייתי לן מורים למבעי טעמא בדין המורים:

מאי כדון. השתא מאי טעמא דמתני':

מצות מצות. ילפינן בג''ש דבחטאת יחיד כתיב ואם נפש אחת תחטא וגו' בעשותה אחת ממצות ה' וגו' וכתיב באשם תלוי מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ולא ידע וגו' מה מצות שנאמר להלן בחטאת קבועה אף אשם תלוי אינו בא אלא על דבר שאם נודע לו מביא חטאת קבועה לאפוקי טומאת מקדש וקדשיו שהן בעולה ויורד והשתא האי טעמא גופיה בב''ד המורים נמי כן דכתיב בהו ואם כל עדת ישראל ישגו וגו' ועשו אחת מכל מצות ה' וגו' וילפינן מצות מצות מהתם מה להלן בקבוע אף כאן אינן חייבין אלא דבר שיש בשגגתו חטאת קבועה:

וְאֵין חַייָבִין עַל כָּל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁבַּתּוֹרָה. אָמַר רִבִּי מַתַּנְיָה. לָא אֲתִינָן מַתְנֵי אֶלָּא מִילָּה דַמְייָא לְמִילָּה. הֵיךְ עֲבִידָא. נִכְנָס לַמִּקְדָּשׁ טָמֵא חַייָב. נִכְנַס טָהוֹר וְנִטְמָא. בָּא לוֹ בָּאֲרוּכָה חַייָב וּבִקְצָרָה פָטוּר. וְדִכְווָתָהּ. הָיָה מְשַׁמֵּשׁ עִם הַטְּמֵאָה חַייָב. הָיָה מְשַׁמֵּשׁ עִם הַטְּהוֹרָה וְאָֽמְרָה לוֹ. נִטְמֵאתִי. בָּא לוֹ בָּאֲרוּכָה חַייָב וּבִקְצָרָה פָטוּר. אֵי זוֹ הִיא קְצָרָה שֶׁלּוֹ. יִצֶן.

Traduction

⁠— (39)En tête du 5 est un passage déjà traduit ci-dessus, au (Shevuot 2, 4). N’est-on coupable pour la transgression de n’importe quel précepte biblique? (d’où vient donc la distinction établie dans la Mishna)? Certes, répond R. Mathnia, seulement la Mishna ne rapporte que des sujets comparables entre eux. Ainsi, si quelqu’un entre au Temple à l’état impur, il est coupable; s’il entre à l’état pur et devient impur sur place, au cas où il a pris le chemin le plus long, il est coupable; s’il a pris le plus court, il est absous. De même, celui qui a des relations avec une femme impure est coupable; si en ayant des relations sexuelles avec une femme pure, elle lui déclare être tout à coup devenue impure, et qu’il se retire par la voie la plus longue, il est coupable; s’il se retire par la voie la plus courte, il est absous. En quoi consiste à ce moment le moyen le plus bref? A se laisser refroidir (se calmer avant de se retirer).

Pnei Moshe non traduit

ואין חייבין על כל מצות עשה שבתורה. בתמי' ומאי שנא דנקט הכא אבל חייבין על עשה שבנדה:

לא אתינן מיתני. התנא לא נקט הכא נידה אלא משום דמילתא דמיא למילתא נינהו דבתרווייהו שייכא ארוכה וקצרה כדמפרש ואזיל היך עבידא וכו' כדפרישית במתני':

איזו היא קצרה שלו. כלומר דהא קאמרת דדמייא לטומאת מקדש הא איפכא הוי דהתם בארוכה חייב והכא בקצרה חייב אם פירש מיד ואיזו קצרה שלו כאן שיפטור:

יצן. היינו נמי קצרה שיראה שיהא ניצון מיד בכל מה דאפשר לו ואח''כ יפרוש:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source